Biography

 

החבורה חזרה להופיע, והפעם ניסתה את מזלה בעיר הגדולה. קליסמן עבר במפתיע לגבעתיים למגינת לבם של הוריו, שקיוו שיחליף אותם בניהול המשק, אך לא יכלו לסרב לכוחו המיסטי והסטואי, שבאמצעותו הוא משיג את מטרותיו. אך ההצלחה בוששה לבוא.

הייתה לכך סיבה כמובן: הפסנתרנים התגוששו ביניהם על האקורדים, הלבנטיני העצלן רק ישב לנגן גיטרה מתחת לעץ, אנה מ' המשיכה לנזוף בכולם על כך שלא הכירו את ברישניקוב, וקליסמן שתק.  למעשה, כל זאת היה נתון לכשלון מוחלט אילולא הגיע הקיבוצניק היקה, ארז אורן, דחף את כולם למסחרית גדולה וצעק עליהם שהם בטלנים, לא יוצלחים וילדים קטנים, ושהוא צריך לעשות את כל העבודה תמיד.  החבורה לא הבינה כל כך מה הקיבוצניק היקה רוצה ממנה. ללבנטיני לא כל כך היה אכפת כל עוד נתנו לו לנגן גיטרה מתחת לעץ ולנסוע לנתניה מדי פעם, אנה מ' טעתה לחשוב שהקיבוצניק הוא בן תרבות( והזדעזעה לגלות שגם הוא לא ראה את שלוש אחיות של צ'כוב) האחים שחר ניסו לשכנע אותו, כל אחד בתורו, שיש לו אקורד בעל מרווח יותר גדול, וקליסמן שתק. 

כעת החלה להופיע החבורה עם השם החדש "אנגרמה". אנה מ' שמחה משום שחשבה שמדובר במחווה לכבודה, הקיבוצניק היקה צעק שבמקום להתעסק בשמות כדאי להתחיל לנגן, האחים שחר טענו, כל אחד בתורו, שהם המציאו את השם, הלבנטיני היה עסוק בכלל בלחפש את דף האקורדים בפח הזבל, וקליסמן? קליסמן שאל אם יוכלו לאסוף אותו מגבעתיים. 



 בבית מוסבקאי ברחוב לזרבסקי, בשיאו של תהליך הפרסטרויקה, בכתה אנה מ' בכי תמרורים. אמה, שהתבוננה בעניין מסויים בנאומו של גורבצ'וב, תוך כדי הניסיון הנואל לסדר את כפתוריו של בעלה, שסירב בתוקף לניסיונותיה להלבישו כראוי, הודיעה לה רגע קודם לכן כי יאלצו לוותר על הפסנתר. אנה מ' לא התעניינה כל כך בגורבצו'ב או בפרסטרויקה, ובטח שלא בחולצה. זה לא מכבר גילתה אנה מ' את מניפולציית הילדים המפורסמת לסחיטה, ועל כן החלה לבכות באופן מתוזמר עם הרגע בו הוריה צריכים היו לצאת. "נקנה לך פסנתר בישראל", הפטירה אמה. 

שש שנים וחודשיים בדיוק לאחר מכן, זרק קליסמן את המגרפה והשתמש בכסף שלקח מן המגרה של אביו בכדי להגיע לחיפה ולקנות את הגיטרה החשמלית המנצנצת בעלת ארבע המיתרים שראה בחלון הראווה אצל הקווקזי בשכונת אדר. התברר, מאוחר יותר, כי מדובר בפיסת עץ שהקווזי הכין בעקבות סרט של אלוויס שראה, אבל קליסמן היה מאושר, ונדר לא לחזור לחקלאות לעולם ולנסות את מזלו בנגינה בדרך עד שיגיע לתל אביב. לכן הוא לקח טרמפ עם נהג משאית, קנה חומוס אצל הסורי בכרם ונסע הביתה. נו, אז הוא הסכים להיות חקלאי עוד קצת, אבל למד לנגן בס בדרך. 

בדרכו לתחנה המרכזית פגש עולה טורקי שזה עתה מכר את נשמתו לשטן בצומת סגולה בכדי ללמוד לנגן גיטרה. העולה הטורקי סיפר לו כי הוא רוצה לנגן על מנת להחזיר את משפחתו למעמד שהיה לה באיסטנבול. הוא אמר לו לא לסמוך על השטן אף פעם. "אולי הוא ילמד אותך לנגן גיטרה, אבל גם ישלח אותך לעבוד בפאקינג נתניה". מאוחר יותר העירה לו אנה מ', שאם היה קורא את האמן ומרגריטה, הוא היה יודע את זה לפני שעשה את העסקה. הטורקי ענה לה בנימוס, שתלך לספר את זה לסבתא של פושקין.  לקליסמן כל העניין הזה נראה מוזר, מה גם שהוא בכלל לא הבין איך אנה מ' הופיעה פתאום כשהוא בכלל היה בדרכו למשק, אבל קליסמן היה ידוע בשתיקותיו לנוכח מצבים אבסורדיים. בכל אופן, השלושה החלו להופיע במסבאות לאורך כביש החוף תחת שמות שונים, כמו "המצקצקים", "אנשי הנהר", "אופי הלחם" ו"מצומצמי הגודל". הטורקי, שבינתיים כבר זכה לכינוי "הלבנטיני", הופתע מחוסר ההצלחה שלהם למרות שמכר את נשמתו, וטען שהוא ראה סרט בשם "האחים בייקר המופלאים" עם ג'ף ברידג'ס ועוד איזה אחד, ושצריך שני פסנתרנים כמו ג'ף ברידג'ס ועוד איזה אחד. אנה מ' התווכחה קצת על העניין הזה אבל התרצתה, וקליסמן שתק. 

מכיוון שג'ף ברידג'ס היה עסוק באותה שעה בעישון ג'וינטים עם שני יהודונים אמריקאים ועם ג'ון גודמן, נאלץ הלבנטיני להסתפק בשני שחצנים יומרניים מרמת גן, האחים שחר, שהיו עסוקים כל הזמן בשאלה מי עושה את האקורדים עם המרווח הכי גדול. הם נתנו לו כמה דפים עם אקורדים, והבלבנטיני השליך אותם לפח בטענה שגיטריסטים לא צריכים אקורדים. אנה מ' שוב ניסתה להתערב, ואמרה שאם היה מקשיב לרימסקי-קורסקוב, היה יודע שכולם צריכים אקורדים. הלבנטיני ענה לה שתספר את זה לסבתא של צ'יקובסקי, וקליסמן שתק.